החלטה בתיק ת"א 29444-06-12

לפניי בקשה להתיר לתובעת (להלן: " המבקשת") להביא ראיות לסתור את קביעתה של הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה, וזאת לפי הוראת סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " חוק הפיצויים"), ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה וכן בתחום הרפואה התעסוקתית או השיקום (להלן: " הבקשה").

הבקשה הוגשה בעת הגשת כתב התביעה ובטרם הוגש כתב הגנה.

עובדות המקרה

1.             המבקשת ילידת 1956 נפגעה בתאונת דרכים כהולכת רגל על ידי אוטובוס ביום 16.12.2005 (להלן: "התאונה"). התובעת נפגעה בפנים, בחזה מימין וברגל שמאל וסבלה מדימום  במוח. התובעת אושפזה עד ליום 22.2006 במשך 37 ימים, ולאחר מכן הועברה לבי"ח לוינשטיין עד ליום 25.1.2006 למשך 3 חודשים נוספים.

         התאונה הוכרה כתאונת עבודה. וועדה רפואית מטעם המל"ל ענף נפגעי עבודה, קבעה ביום 30.12.2007 (להלן: " הועדה הראשונה"), כי בעקבות התאונה נגרמו למבקשת בגין הצלקת 5% נכות לפי סעיף  75 (1) א-ב (4) לתקנות המל"ל (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), 10% נכות לפי סעיף 47 (2) (א) לתקנות בגין חיבור גרוע של הירך,  10% לפי סעיף 34 (ב) בגין פגיעה בריכוז ובזיכרון, ו -7% לפי סעיף 45 (1) בגין פגיעה באצבע. ביום 30.12.2007, הוועדה קבעה כי נכותה הנפשית פחתה מ 10% ל 0% ועל כן אפשרה למבקשת להתגונן.

         המבקשת פנתה להחמרה לוועדה הרפואית לעררים, וזו קבעה ביום 17.5.2011 כי אין קשר סיבתי בין מצבה הנפשי של המבקשת לבין התאונה הנדונה, וקיבלה את מסקנת הוועדה משנת 2007 כי לא נגרמה למבקשת נכות נפשית בעקבות התאונה וכי לא קיימת החמרה. 

תמצית טענות הצדדים :

2.             לטענת המבקשת למינוי מומחה בתחום השיקומי, בעת שחרורה מבי"ח לוינשטיין נרשם כי היא מסוגלת לשרת את עצמה במסגרת הבית, אולם לא תוכל לחזור לעבודה ב"שוק הפתוח" אלא רק לעבודה במסגרת מוגנת. לטענתה, אף נבדקה ע"י ד"ר זולי זלוטוגורסקי אשר קבע כי קיימת ירידה בתפקודה בעקבות התאונה.

3.             לתחום הנפשי, וועדת העררים מיום 30.12.2007 שללה נכות בתחום הנפשי ללא כל דיון או ממצאים.

4.             לטענת המבקשת, בשנת 2009 התדרדר מצבה הנפשי והיא החלה לקבל טיפול נפשי במסגרת מרפאה לבריאות הנפש בסמוך למקום מגוריה. לכן, פנתה למל"ל וטענה להחמרה ביום 17.5.2011, ושוב לא נקבעה לה נכות בתחום הנפשי בטענה כי  אין החמרה.

5.             המבקשת פנתה למל"ל בתביעה לנכות כללית ושם נקבעה לה נכות בשיעור של 20% בתחום הנפשי, עוד נקבע שם " הפרעה לאחר זעזוע מח". המבקשת טוענת, כי הבדיקה שנערכה על ידי וועדת המל"ל (נפגעי עבודה) הייתה קצרה למדי ביחס לעשרות מסמכים המתייחסים לפגיעתה, ובכלל זה תוצאות בדיקות בבית חולים לוינשטיין, מסמכים מהמוסד לבריאות הנפש, ויש בכך כדי להצביע על שטחיות בדיקת הוועדה הרפואית ותשומת הלב אשר נתנה לה. עוד לטענתה היא אולצה להיבדק ביחידות וללא נוכחות אחותה המקנה לה תחושת ביטחון. כמו כן, דו"ח הועדה אינו דו"ח מלא אלא חלקי, אינו משקף את מה שנעשה בחדר הבדיקה, וכן אינו משקף כי המבקשת לא ענתה לשאלות הבודקים, שכנועה להישאר לבד בחדר, יציאה מהחדר וחזרתה על מנת להשיב על שאלות שקודם לכן טענה כי אינה זוכרת את התשובה.

6.             המבקשת טוענת, כי מהלכיה של וועדת המל"ל התעלמו מצרכיה ובעיותיה לרבות הקושי בליצור קשר עם הבודקים, ובצורך של ליווי בני משפחתה והתעלמות ממסמכים מפורטים. לטענת המבקשת, מהלכיה של הוועדה מהווים פגיעה בכללי הצדק הטבעי ומקימים חשש לעיוות הדין.

7.             המשיבה טוענת, כי יש לדחות את הבקשה מכיוון שאין כל טעם המצביע על פגם בהליכי הועדה הרפואית של המל"ל. בקשתה של המבקשת חסרת כל בסיס הן משפטי והן עובדתי, שכן העובדה כי המבקשת אינה שבעת רצון מקביעת המל"ל אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק היענות לבקשה.

כמו כן, פער בין הנכות שנקבעה במסגרת נכות כללית לבין הנכות שנקבעת במסגרת תאונת העבודה אין בו משום טעם המצדיק להתיר הבאת ראיות לסתור. המבקשת סבלה עוד קודם לתאונה מבעיות פסיכיאטריות וזאת במשך שנים. המל"ל הכיר בנכות זמנית לתובעת, אולם לאור ההיסטוריה הרפואית שלה, לא מצאה הוועדה כי נגרמה לה נכות נוספת בתחום הנפשי בגין התאונה.

8.             המשיבה לא התייחסה לבקשה למינוי מומחה בתחום השיקומי.

ראיות הצדדים :

9.              לתיק הוגש תיק המל"ל נכות מתאונה ותיק נכות כללית. בוועדה מיום 13.9.2006, בלא נוכחות המבקשת, נתבקשה חוות דעת בתחומים שונים ובהם חוות דעת פסיכיאטרית. חוות דעת פסיכיאטרית מיום 10.10.2006 ניתנה ע"י ד"ר גרופר, וממנה עולה כי למבקשת עבר של חרדות, וטיפול נפשי לרבות טיפול תרופתי 5 שנים לפני התאונה, קיבלה פטור מהצבא. בסיכום נקבע: " אין רושם של שינוי בולט. אך החלטה סופית ביחס להחמרת המצב הקודם תתקבל לאחר קבלת תיק אודות טיפול פסיכיאטרי קודם.".

בחוות דעת של ד"ר גרופר מיום 25.1.2007, נמצא כי המומחה קיבל חומר חלקי ולפיו המבקשת נמצאת בטיפול במרפאה מיום 12.4.2005, והמדובר בבדיקה חד פעמית כשהבדיקה לא העלתה כל צורך בטיפול נפשי. " עיינתי בדו"ח נוירו פסיכולוגי מ 29.11.06 המתעד נזק סוקסטורלי לרקמות המח עם ממצאים נוירולוגים וקשיים קוגניטיביים הנובעים מנזק אורגני." ובסיכום: " לאור האמור לעיל אין מקום לקבוע נכות נפשית אלא להתייחס לתסמונת כמכלול הנובע מפגיעה מוחית אורגנית בתחום הנוירולוגי. אין נכות בתחום הנפשי. אין קשר סיבתי בין תלונותיה לחבלת הראש".

10.               בוועדה מיום 31.1.2007 ובוועדה מיום 28.3.2007, נקבע כי מבחינה נוירולוגית בגין הפרעה בריכוז ובזיכרון נגרמה לתובעת נכות בשיעור של 10% לצמיתות, לפי סעיף 34 ב' לתקנות (מדובר בסעיף נכות נפשית) מיום 1.1.2007 ובגין פגיעה אורתופדית, נקבעה 10% נכות לפי סעיף 47(2) א בגין חיבור גרוע של הירך, 7% לפי סעיף 45 1 בגין אצבע ו- 5% לפי סעיף 75(1)א-ב בגין צלקת. כן נקבע כי בגין עמ"ש לא נותרה נכות ובסך הכל 28.44%. הוועדה הפעילה את תקנה 15 במחצית.